הרפובליקה הוונציאנית שלטה בחלקים מחוף מונטנגרו בתקופות שונות: בקוטור מ-1420 עד 1797, בבודווה מ-1442, בבר ובאולצין עד הכיבוש העות'מאני ב-1571, ובהרצג נובי רק מ-1687. מהתקופה הזו נשמרו חומות קוטור, ארמונות של משפחות ימיות בפרסט ובקוטור, שערים עם אריה מכונף של מרקוס הקדוש וכנסיות בארוק ששופצו לאחר רעידת האדמה של 1667. רואים זאת בעיקר בבוקה, שאפשר לטייל בה ברגל ובסירה במשך יום או יומיים.
חומות קוטור ברשימת אונסק"ו, ארמונות קברניטים בפרסט, אריות מכונפים על שערים ודגל שנקבר מתחת למזבח ב-1797: היכן שעדיין רואים את התקופה הוונציאנית בחוף.
ארבע מאות שנים, אבל לא בכל מקום אותו דבר
הרפובליקה הוונציאנית לא שלטה בכל קו החוף באותה תקופה. קוטור העמידה את עצמה תחת חסותה ב-1420 ונשארה ונציאנית עד נפילת הרפובליקה ב-1797. בודווה הפכה לוונציאנית ב-1442, ויחד איתה גם פשטרוביצ'י. בר ואולצין היו ונציאניות עד 1571, אז כבשו אותן העות'מאנים. הרצג נובי נכבשה על ידי ונציה רק ב-1687 והוחזקה קצת יותר ממאה שנה. הוונציאנים קראו לערים אלה אלבניה ונטה, ועקבותיהם נראות בצורה הטובה ביותר בבוקה.
קוטור מאחורי החומות
חומות קוטור אורכן כארבעה וחצי קילומטרים, עוביין בין שניים לשישה עשר מטרים, והן מטפסות במעלה הגבעה עד מבצר סבטי איוואן, בגובה של כ-260 מטרים מעל פני הים. אל הפסגה מובילים יותר מ-1,300 מדרגות אבן. החומות קיבלו את צורתן הנוכחית בתקופה הוונציאנית, והכניסה הראשית, שער הים (Vrata od mora), הוקמה ב-1555. על הקירות והשערים עדיין רואים תבליטים של האריה המכונף של מרקוס הקדוש עם ספר פתוח. מאז 2017 ביצורי קוטור נמצאים ברשימת אונסק"ו כחלק מהמורשת המשותפת "מערכות ההגנה הוונציאניות של המאות ה-16 וה-17", יחד עם ברגמו, פסקיירה, פלמנובה, זאדר ושיבניק.
בעיר העתיקה נמצאים הקתדרלה של סבטי טריפון, שנחנכה ב-1166 ושופצה בסגנון בארוק לאחר רעידת האדמה של 1667, וארמונות של משפחות אצולה. באחד מהם, ארמון גרגורינה מתחילת המאה ה-18, שוכן המוזיאון הימי של מונטנגרו, שנוצר מאוסף הצי של בוקה.
הידעתם?
פרסט נכנעה ב-1797 אחרונה מכל הערים הוונציאניות. את דגל הרפובליקה קברו תושבי פרסט בטקס חגיגי מתחת למזבח הראשי ב-23 באוגוסט של אותה שנה, מלווה בנאום פרידה מאת הקפטן יוסיפ ויסקוביץ'.
פרסט, עיר הקפטנים
פרסט הייתה במאות ה-17 וה-18 עיר של ימאים וקפטנים, כפי שרואים בארמונות הבארוק לאורך החוף ובמגדל הפעמונים של כנסיית סבטי ניקולה. ארמונו של הקפטן ויצקו בויוביץ' נבנה ב-1694 לפי תוכניות האדריכל ג'ובאני בטיסטה פונטה; מאז 1957 שוכן בו מוזיאון העיר פרסט, שנוסד ב-1937. מול היישוב נמצא האי גוספה אוד שקרפיילה (גבירתנו של הסלעים), שנוצר על שונית שעליה, לפי המסורת, נמצאה ב-1452 אייקון של מרים אם ישו. את הכנסייה מעטרות 68 תמונות של הצייר הבארוקי טריפו קוקוליה, ובכל 22 ביולי תושבי פרסט בפאשינאדה מובילים בסירות אבנים סביב האי.
קץ הרפובליקה
כאשר ונציה נפלה לידי נפוליאון ב-1797, פרסט נכנעה אחרונה. הדגל הוונציאני נקבר בטקס חגיגי מתחת למזבח הראשי ב-23 באוגוסט 1797, מלווה בנאומו של הקפטן יוסיפ ויסקוביץ'. לאחר מכן שלטו בבוקה אוסטריה, הרוסים והמונטנגרים, הצרפתים ושוב אוסטריה.
בדרום התמונה שונה: בהרצג נובי קנלי קולה ושפניולה מקורן בתקופה הטורקית, ולפורטה מארה יש יסודות טורקיים והיא הורחבה על ידי הוונציאנים לאחר 1687. בבר העתיקה (Stari Bar) הסתיימה התקופה הוונציאנית ב-1571, ולכן נראים שם באותה מידה גם עקבות השלטון העות'מאני.
