פּריגניצה עם דבש: קבלת פנים מונטנגרית

כל מדינה בלקנית מטגנת בצק, אך לפריגניצה במונטנגרו יש משמעות מיוחדת. זה מה שעקרת הבית מכינה כשמגיעים אורחים: צלחת של כדורים חמים וזהובים, ולידה צנצנת דבש או קערת גבינה. רדיו-טלוויזיה של סרביה ניסחה זאת יפה: מה שעבור עמים אחרים הם לחם ומלח, עבור מונטנגרו הם פריגניצה עם דבש או סוכר.

אך הן גם אוכל יומיומי. ארגון התיירות של ז'אבליאק מתאר אותן כסופגניות קטנות ואווריריות המוגשות באופן מסורתי עם דבש, וארגון התיירות הלאומי כולל פריגניצה עם דבש או גבינה במאכלי הקאטון, מרעה הקיץ. באחוזות הכפריות בנייגושי הן חלק מארוחת הבוקר, לצד גבינה ופרשוט.

הבצק פשוט: קמח, מים, מעט סוכר ומלח ושמרים. עקרות הבית המונטנגריות מוסיפות עוד משהו, כף ראקיה, כדי שהפריגניצה יספגו פחות שמן. הבצק נח כחצי שעה, נלוש עד שנהיה חלק וגמיש, ואז מורידים אותו בכף לתוך שמן עמוק וחם, שם כל כף תופחת לכדור זהב לא סימטרי.

הכי טובות מיד. מתוקות מוגשות עם דבש, ריבה או סוכר גבישי, ומלוחות עם גבינה, פאבלקה, פרשוט, טורשיה או אייבאר. בניגוד לאושטיפצי, קרוביהן הקרובים, פריגניצה מתוקות מגולגלות בסוכר גבישי, לא באבקת סוכר.

לפריגניצה יש גם ימים משלהן. מדי אוקטובר גולובובצי במישור זטה מארגנים את יום העוגות והפריגניצה של זטה, שבו ארגוני נשים מתחרים במתכונים משפחתיים, ופריגניצה חמות עם דבש וגבינה מחולקות חינם. בוירפזאר באגם סקאדר, פסטיבל פריגניצה, עם כותרת המשנה 'מתוק יותר עם דבש', משלב אותן עם דבש ויין מקומיים ביולי או אוגוסט, בארגון הפארקים הלאומיים של מונטנגרו וארגון התיירות של בר.

דרכי הדבש המונטנגריות עוברות דרך צטיניה, קולאשין, מויקובאץ, ביילו פולה ואזור סקאדר. יריד צטיניה 'ניחוח תרזה ודבש' מתקיים בבאלשיצ'ה פזאר כבר יותר מעשרים שנה, בשנים האחרונות ביולי. בסתיו מתקיימים ימי הדבש בניקשיץ' ויריד הדבוראות של פודגוריצה, מקומות שבהם אפשר לקנות צנצנת ישירות מהדבוראי, ובניגוד לגבינה ובשר, מותר להכניס כמות קטנה של דבש במטען גם לאיחוד האירופי.