חומות קוטור ומבצר יוחנן הקדושהעלייה לסן ג'ובאני

אתם עומדים בכניסה הראשית לחומות. המקום הזה נקרא פרילו, ומאחוריכם כנסיית מריה הקדושה קולג'טה, שבה נחה אוסנה הברוכה. כאן נמצאת הקופה הראשונה. הכניסה השנייה נמצאת בדרום העיר, מאחורי קתדרלת טריפון הקדוש, במקום שהעירייה קוראת לו כיכר שקליארי. שני השבילים מטפסים במעלה הגבעה ונפגשים מתחת לכנסיית גבירתנו של הבריאות, בשליש הדרך. אנחנו מתחילים מכאן, ואת הירידה אפשר לעשות בכל אחד מהם. הרימו את המבט אל הצוק. לחומות קוטור יש שני חלקים. האחד מקיף את העיר לאורך הים ולאורך נהר שקורדה. השני מטפס בזיגזג על גבעת יוחנן הקדוש, עד המבצר שבפסגה. יחד אורכם כארבעה קילומטרים וחצי. עיריית קוטור מציינת שכספי הכרטיסים מיועדים לתחזוקה ולשיקום של החומות והשבילים. שמרו את הכרטיס עד היציאה. אם עוד לא מילאתם, מלאו את הבקבוק בברזייה שליד הכניסה. למעלה, לאורך השביל, אין מים.

עצרו בפנייה והביטו למטה. החומה הצפונית יורדת אל נהר שקורדה, והנהר נשפך אל הים. הסופרים הקדומים ליוויוס, פליניוס הזקן ותלמי מזכירים במקום הזה, או אי שם בקרבתו, עיר בשם אקרוויום. מהמאה השביעית העיר נקראת דקדרון ודקטרום, ומהשם הזה נולד השם קוטור. המקורות הכתובים מבחינים בין עיר עליונה לעיר תחתונה. העיר העליונה היא החלק העתיק ביותר של היישוב, בראש גבעת יוחנן הקדוש, לשם אתם הולכים. העיר התחתונה הייתה כאן, ליד הים. בשנת שמונה מאות ארבעים ואחת החריבו אותה הסרקנים, ובסוף המאה העשירית צבאו של הצאר שמואל. בפסגת הגבעה נמצאו עקבות מהתקופה האילירית. במאה השישית שיקם הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס את הביצור שלמעלה. איש אינו יודע מתי הונחה האבן הראשונה של החומות. הן גדלו יחד עם העיר, מאה אחרי מאה, ובחלק העליון המשיכו לבנות עד המאה התשע עשרה. כשתגיעו לפסגה, תעמדו במקום שבו התחיל סיפורה של קוטור.

לאורך המדרגות האלה עומדות קפלות נדר קטנות. ארגון התיירות של קוטור כותב שיש חמש כאלה, ושגרם המדרגות הזה עם הקפלות הוא הדרך אל כנסיית גבירתנו של הבריאות. נדר הוא הבטחה שניתנת לאלוהים בעת צרה, ומקיימים אותה כשהצרה חולפת. לקוטור לא חסרו צרות. המגפה פגעה בעיר גם בשנת אלף חמש מאות שבעים ושתיים. רעידות אדמה כמעט החריבו אותה בשנת אלף חמש מאות שישים ושלוש ובשנת אלף שש מאות שישים ושבע. גם הכנסייה שאליה אתם הולכים נבנתה כנדר, אחרי אחת ממגפות הדבר. עצרו ליד קפלה ותנו לרגליים לנוח. הביטו אל המפרץ. למטה נמצא הנמל שבו עוגנות אוניות השייט. ממול, מעבר למים, ההר ורמץ, שסוגר את קוטור מדרום מערב. מכאן רואים גם למה העיר נמצאת דווקא כאן. מצד אחד הים, מצד שני הנהר, ומאחור הצוק. החומות היו צריכות לסגור רק את מה שהטבע השאיר פתוח.

זו כנסיית גבירתנו של הבריאות, שנבנתה בשנת אלף חמש מאות ושמונה עשרה. עברתם בערך שליש מהעלייה. בשנת אלף ארבע מאות ועשרים עברה קוטור לשלטון הרפובליקה של ונציה, ונשארה ונציאנית כמעט ארבע מאות שנה, עד שנת אלף שבע מאות תשעים ושבע. מהמאה החמש עשרה הייתה עיר גבול, תחת איום מתמיד של התקפות עות'מאניות. בדיוק אז אבק השריפה שינה את פני המלחמה. חומות גבוהות ודקות לא עמדו בפני תותחים. לכן הוונציאנים חיזקו את החומות, עיבו אותן והוסיפו בסטיונים, שמהם יכלו המגינים לירות על התוקפים גם מהצד. רוב מה שאתם רואים היום נבנה בידי ונציה. העיר נזקקה לזה. בשנת אלף שש מאות חמישים ושבע צבא עות'מאני צר על קוטור, אבל לא הצליח לכבוש אותה. בשנת אלפיים ושבע עשרה הכניס אונסק"ו את מבני ההגנה הוונציאניים לרשימת המורשת העולמית. זו מורשת משותפת לאיטליה, לקרואטיה ולמונטנגרו: שישה אתרים מבוצרים לאורך יותר מאלף קילומטרים, מברגמו ועד קוטור. קוטור היא הדרומית שבהם. אם הספיק לכם, מכאן קל לחזור. מכאן והלאה השביל תלול יותר.

כאן השביל יוצא אל החומה עצמה. ראו איך החומה צמודה לשפת הסלע, במעלה אל המבצר. בחמישה עשר באפריל אלף תשע מאות שבעים ותשע, בשבע ותשע עשרה דקות בבוקר, הכתה בחוף מונטנגרו רעידת אדמה בעוצמה שש נקודה תשע. זו הייתה רעידת האדמה ההרסנית ביותר במונטנגרו במאה העשרים. בקוטור נפגעו קשות כנסיות וחומות העיר. העיר שוקמה, במידה רבה בעזרת אונסק"ו. אבל רוב העבודה נעשתה למטה, בעיר. החומות על הגבעה נשארו בלי חיל מצב כבר בשנת אלף תשע מאות ושמונה עשרה, כשהצבא האוסטרי עזב. מאז איש לא טיפל בהן באופן קבוע. גשם, שורשים ורעידות אדמה עשו את שלהם. בשנת אלפיים ואחת קראה המועצה הבינלאומית לאתרים ולמונומנטים, איקומוס, לשקם את המבצר ולהחיות אותו. לכן היזהרו. אל תטפסו על החומות ואל תצאו מהשביל. אבן שנראית יציבה עלולה להתנתק.

הסתובבו אל ההר שמאחורי החומה. אלה המדרונות של לובצ'ן. שם למעלה, מעבר לסלעים, נמצא נייגושי, ומעבר לו צטיניה, הבירה הישנה של מונטנגרו. במשך מאות שנים קוטור השתייכה לעולם אחד, וההר שמעליה לעולם אחר. למטה ונציה, אחר כך אוסטריה, ולמעלה מונטנגרו. בשביל בני מונטנגרו, קוטור הייתה השוק החשוב ביותר והדרך היחידה שבה הגיעו לארצם מהעולם הגדול. בשביל השלטון בקוטור, ההר היה גבול שצריך לשמור עליו. אוסטריה שלטה בקוטור משנת אלף שמונה מאות וארבע עשרה עד שנת אלף תשע מאות ושמונה עשרה, והפכה את מפרץ בוקה לבסיס ימי גדול. הביטו במורד המפרץ. באחד בפברואר אלף תשע מאות ושמונה עשרה, על ספינות הצי האוסטרו-הונגרי שעגנו בבוקה, הניפו המלחים דגלים אדומים ודרשו לסיים את המלחמה. כשלושים ספינות הצטרפו למרד. אחרי שלושה ימים המרד הסתיים, וארבעה מלחים הוצאו להורג. מכאן עד המבצר עוד כעשר דקות.

הביטו בחומה משמאלכם. יש בה פתחי ירי, פתחים שדרכם ירו המגינים בתותחים. דרך אחד הפתחים האלה נכנסו במשך שנים אל החומות מהצד השני, מהשביל הישן, בלי כרטיס, בעזרת סולמות מאולתרים. אנשים קראו לו החלון. במאי אלפיים עשרים ושש אטמה עיריית קוטור את שני פתחי התותחים ששימשו יותר מכל כמעבר לא מורשה, בעמדות שנקראות רנייר ובטליה. הפתחים נמצאים בגובה חמישה מטרים ויותר, והיו שם כמה פציעות. הם נאטמו באבן ובטיח סיד. העירייה אומרת שזה צעד זמני, ושאפשר להסיר אותו בלי לפגוע בחומות. לכן אל תנסו להשתחל או לטפס. מאחורי החומה נמצא הכפר הקטן שפיליארי, עם כנסייה קטנה של גאורגיוס הקדוש ובתים הרוסים. לידו עובר השביל הישן לנייגושי, שמוכר היום בשם סולם קוטור. ממישור נייגושי הוא ירד דרך מעבר קרסטאץ, בפיתולים, אל קניון שקורדה ומשם אל שפיליארי. זה היה שביל להולכי רגל ולרוכבי סוסים. היום מגיעים לסולם רק מלמטה, מהשער הצפוני. בסוף הסיור נספר לכם איך.

הגעתם לפסגה, כמאתיים ושישים מטר מעל הים. כאן היה מרכז הפיקוד של ההגנה על קוטור. ארגון התיירות של קוטור כותב שהיו כאן עמדות תותחים, מחסני נשק ומגורים לחיל המצב. בסתיו של שנת אלף שמונה מאות ושלוש עשרה הסתגר במבצר חיל מצב צרפתי. מהיבשה כיתרו את קוטור כוחות מונטנגרו של הנסיך הבישוף פטר הראשון, ומהים ספינות בריטיות בפיקודו של הקפטן ויליאם הוסט. בתחילת שנת אלף שמונה מאות וארבע עשרה נכנעו הצרפתים. הוסט מסר את העיר לוועדה של מונטנגרו, ולזמן קצר הייתה קוטור תחת שלטון מונטנגרו. אחר כך קונגרס וינה מסר אותה לאוסטריה. הביטו למטה. מכאן רואים הכי טוב את משולש העיר בין הים, הנהר והסלע, וכמה העיר קטנה וכמה החומות ארוכות. קל לדמיין כאן צופה ששומר על כל ספינה במפרץ. נוחו ושתו מים. הירידה קשה לברכיים יותר מהעלייה, והמדרגות חלקות במיוחד בירידה. רדו לאט, אפשר בצעדים הצידה, והחזיקו בחומה איפה שאפשר.

ירדתם אל היציאה הדרומית, מאחורי קתדרלת טריפון הקדוש. כאן נמצאת הקופה השנייה. לחומות יש היום תפקיד חדש. רק בין אפריל לאוגוסט של שנת אלפיים ותשע עשרה טיפסו עליהן כמעט מאה אלף איש. במשך זמן רב הכרטיס עלה שמונה אירו, ומנובמבר אלפיים עשרים ושלוש הוא עולה חמישה עשר. הכסף, לדברי העירייה, מיועד לתחזוקת החומות והשבילים. במשך מאות שנים בנו ושמרו על החומות צבאות. היום שומר עליהן הכרטיס. אם עוד יש לכם כוח וזמן, לכו דרך העיר צפונה, כארבע מאות מטר, עד השער הצפוני. מעבר לו, אחרי הגשר על נהר שקורדה, מתחיל השביל הישן לנייגושי, סולם קוטור. אם סיימתם להיום, מצאו צל באחת הכיכרות. לעיר שמתחת לחומות יש סיור שמע משלה, שמתחיל בשער הים.

כאן, מול החומות הצפוניות, הסתיים השביל הישן שירד מההר. השטח המישורי מול החומות נקרא השוק של מונטנגרו. לכאן הביאו אנשי ההרים את הסחורות שלהם לשוק של קוטור. השביל היה צר, להולכי רגל ולרוכבי סוסים, אבל עד המחצית השנייה של המאה התשע עשרה הוא היה הקשר העיקרי בין פנים מונטנגרו לבין הים. אז תכנן המהנדס יוסיפ סלאדה דרך לעגלות. הקטע שיוצא מקוטור, עם עשרים וחמש הפניות החדות המפורסמות שלו, הושלם בשנת אלף שמונה מאות שמונים וארבע. היום השביל הישן הוא מסלול הליכה מסומן. עד מעבר קרסטאץ יש כחמישה קילומטרים ויותר מאלף מטר טיפוס, בערך ארבע שעות וחצי לכיוון אחד. יש מעט צל ואין בדרך מים שאפשר לסמוך עליהם. לא חייבים להגיע לפסגה. טפסו עד הפיתולים הראשונים מעל שפיליארי, הביטו על החומות ועל המבצר מהצד שממנו ראו אותם התוקפים, וחזרו באותה דרך. את המפה ואת תיאור המסלול תמצאו באתר שלנו, תחת סולם קוטור.