טבעת דורמיטורמדריך אודיו לנסיעה סביב הר דורמיטור

אתם במרכז ז'בליאק (Žabljak), בגובה אלף ארבע מאות חמישים ושישה מטרים מעל פני הים. מפת המסלול הרשמית מתארת אותה כעיר הגבוהה ביותר בדרום־מזרח אירופה. לפי המסורת המקומית, השם בא מהמילה ז'אבה, שפירושה צפרדע, והוא בשימוש מאז שנת אלף שמונה מאות ושבעים. באותה תקופה נבנו כנסיית ההשתנות ובית ספר. אזור דורמיטור הפך לחלק ממונטנגרו בשנת אלף שמונה מאות שבעים ושמונה. במלחמת העולם השנייה ז'בליאק נהרסה כמעט כולה, ואחר כך נבנתה מחדש כמרכז לתיירות קיץ וחורף. כיום גרים בעיר עצמה קצת פחות מאלפיים איש, ובכל העירייה כשלושת אלפים וחמש מאות. בחורף גולשים בסאבין קוק, ויאבורובאצ'ה, קרוב למרכז, היא המדרון למתחילים ולמשפחות. לפני היציאה, שני דברים. ראשית, דלק. על הטבעת עצמה אין תחנת דלק; הקרובות נמצאות בז'בליאק, בשבניק ובפלוז'ינה. שנית, האגם השחור, צרנו יזרו. מגיעים אליו מהמרכז בהליכה של כחצי שעה, והשביל סביב האגם ארוך כשלושה וחצי קילומטרים. אם אינכם ממהרים, השאירו אותו לסוף היום. ההר שאתם עומדים להקיף מוגן כפארק הלאומי דורמיטור מאז שנת אלף תשע מאות חמישים ושתיים, והוא ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו מאז שנת אלף תשע מאות ושמונים. יש בו ארבעים ושמונה פסגות שגובהן מעל אלפיים מטרים, ושמונה עשר אגמים קרחוניים, שהמקומיים קוראים להם עיני ההר.

אתם מתקרבים לבוסאצ'ה (Bosača), כפר קטן בגובה של כאלף שש מאות מטרים, על מדרונות שטואוץ. המפה הרשמית מציינת שגרים כאן רק כעשרה אנשים, אבל גם שכאן נבנתה מעלית הסקי הראשונה באזור. הכפר היה פעם מרכז לספורט חורף, עם תחרויות סקי. מבוסאצ'ה יוצא שביל הליכה קצר, של כתשע מאות מטרים, מהחניון אל האגם השחור, כך שגם זו אחת הכניסות לפארק. קצת הלאה יש צומת. ימינה יוצא כביש סלול של כשלושה קילומטרים, לכיוון טפצה ונדגורה, אל החניון של נקודת התצפית צ'ורבאץ (Ćurevac). שם יש גם מחסומי גבייה של הפארק הלאומי. מהחניון מוביל שביל אבנים של כקילומטר אחד, צר במקומות מסוימים; תכננו לו שעה. מצ'ורבאץ, בגובה אלף שש מאות עשרים וחמישה מטרים, משקיפים אל קניון הטארה. בגשם השביל חלקלק. חוזרים לטבעת באותה דרך. הטבעת ממשיכה שמאלה ומתחילה עלייה רצינית דרך יער מחטניים. האספלט צר והעיקולים חדים. סעו לאט והיו מוכנים לפנות מקום לרכב שמולכם, לפעמים ברוורס עד מקום רחב יותר. בעלייה, מימין, נמצאת המסעדה המסורתית מומצ'ילוב גראד, ולידה התחנה העליונה של מעלית סקי. מהחניון שלה נפתח מבט אל פסגות דורמיטור ואל המדרונות האדמדמים של צרוונה גרדה, שגובהה אלפיים מאה שישים וארבעה מטרים. מתחתיה נמצא אגם יאבלן, אבל היער מסתיר אותו מהכביש.

אתם מתקרבים למעבר שבין שטואוץ הגדול לשטואוץ הקטן (Štuoc), בגובה אלף תשע מאות חמישים ושניים מטרים. זו הנקודה הגבוהה ביותר בטבעת דורמיטור, גבוהה אפילו ממעבר סדלו שמחכה לכם בסוף. קוראים לו גם השער אל מאלה צרנה גורה. סביב המעבר הכביש עובר ממש על שפת קניון הטארה (Tara), ולצד הדרך יש נקודות תצפית מסומנות. אם יש מקום, עצרו שם, בשום אופן לא על הכביש. קניון הטארה ארוך שבעים ושמונה קילומטרים, וההפרש בין השפה לקרקעית מגיע לאלף ושלוש מאות מטרים. מקורות רשמיים מתארים אותו כקניון העמוק ביותר באירופה. הטארה, באורך של כמאה ארבעים וחמישה קילומטרים, היא הנהר הארוך ביותר במונטנגרו. מאז שנת אלף תשע מאות שבעים ושבע הקניון הוא חלק מתוכנית האדם והביוספרה של אונסק"ו, ובשנת אלף תשע מאות שלושים ושתיים שטו בו לראשונה בקאנו מהמקור ועד המפגש עם הפיבה. כיום רפטינג בטארה הוא אחת הפעילויות הפופולריות ביותר במדינה. בשמורת צרנה פודה, על שפת הקניון, גדלים אורנים שחורים בגובה של עד חמישים מטרים ובני יותר מארבע מאות שנה, ובצוקים וביערות שלאורך הנהר חיים מאה ושלושים מיני ציפורים. אחרי המעבר מתחילה ירידה תלולה דרך היער, במקומות מסוימים עד אחד עשר אחוזים. העבירו להילוך נמוך וחסכו בבלמים. לפני שאתם נכנסים ליער, נפתח מבט מערבה: קודם אל רמת פיבה הגלית, ובמרחק, על הגבול עם בוסניה והרצגובינה, אל הפסגות החדות של ביוץ', מגליץ' ווולויאק.

לפניכם הצומת אל הכפר מאלה צרנה גורה (Mala Crna Gora), שפירוש שמו ההר השחור הקטן. הוא יושב ממש על שפת קניון סושיצה (Sušica). לשם אין שום קשר לשם המדינה. הוא מתקופת השלטון העות'מאני, ונקבע רשמית רק בשנת אלף תשע מאות וחמישים, כשהכפר צורף לעיריית ז'בליאק ונוספה לשמו המילה מאלה, קטן. בחורף הדרכים לכפר אינן עבירות והאנשים מנותקים במשך חודשים. יכולים לרדת שני מטרים של שלג, והרוח בונה ערמות שלג בגובה של עד עשרה מטרים. המפה הרשמית מציינת שגרים כאן כל השנה ארבעה עשר אנשים, וכולם מתפרנסים מגידול בעלי חיים. כנסיית המושיע הקדוש, ליד בית הקברות של הכפר, היא משנת אלף שמונה מאות שמונים ותשע. בז'בליאק מספרים שפעם, בחורף, מורים חצו את שטואוץ על מגלשיים כדי ללמד בבית הספר של הכפר. בצומת הטבעת פונה שמאלה ועוברת לאורך שפת קניון סושיצה. הקניון ארוך כחמישה עשר קילומטרים ועמוק עד שבע מאות מטרים. אפשר לעצור בנקודת התצפית שליד הכביש. הדפנות תלולות מאוד והשפה אינה מגודרת, לכן החזיקו ילדים ביד ואל תתקרבו לקצה. אחר כך הכביש יורד בסרפנטינות אל קרקעית הקניון. זה אחד הקטעים הצרים ביותר בטבעת, ואזור של מפולות סלעים. לעתים קרובות יש אבנים על הכביש, במיוחד אחרי גשם. סעו לאט, בהילוך נמוך, וצפו שמאחורי כל עיקול יכול להופיע רכב.

בקרקעית הקניון הכביש עובר ליד אגם סושיצה (Sušičko jezero). זה החלק הנמוך ביותר בטבעת. בכל קיץ האגם מתייבש לגמרי, בדרך כלל ביולי ובאוגוסט, ובאביב ובסתיו הוא מתמלא שוב. לכן תוכלו למצוא מים שקטים מתחת לקירות הקניון התלולים, או כר דשא ירוק בלי טיפת מים. קצת הלאה נמצאת בקתת ההרים סושיצה, ששייכת לפארק הלאומי. אל תסמכו על כך שהיא פתוחה, והביאו איתכם מים ואוכל. מהקניון יוצאים שבילי הליכה לכיוון אגמי שקרקה ופרוטש. אלה טיולי הרים של יום שלם, לא הליכות קצרות. קניון סושיצה, יחד עם הקניונים של הטארה והדראגה, הוא חלק מהפארק הלאומי דורמיטור. בעומק הקניון הקליטה הסלולרית עלולה להיות חלשה או לא להיות בכלל, לכן אל תסמכו כאן על ניווט מקוון. אם אתם רוצים ללכת ברגל אל האגם, החנו רק במקום שבו הרכב אינו חוסם את הדרך, כי גם בעמק הכביש צר. אחרי האגם הכביש מטפס בצד השני של הקניון, לכיוון נדאינו. העלייה ארוכה ובמקומות מסוימים תלולה, עם עיקולים שאי אפשר לראות מעבר להם. היכן שהכביש צר מדי לשני כלי רכב, אחד מהם חייב לעצור, לכן בחרו מקום רחב בזמן. המפה הרשמית אינה ממליצה על הטבעת לקרוואנים שאורכם מעל שבעה מטרים, רוחבם מעל שני מטרים ושלושים סנטימטרים או גובהם מעל שני מטרים ותשעים סנטימטרים.

יצאתם מהקניון אל רמת פיבה (Pivska planina). ליד הכפר נדאינו (Nedajno) נמצאת נקודת התצפית איבובאץ, בגובה של כאלף וחמש מאות מטרים, ויש בה מקום לעצור. מכאן המבט חוזר אל קניון סושיצה שבו עברתם זה עתה, ואל השפה שממול, שממנה התחלתם לרדת. כל מה שרואים מכאן בין דורמיטור לבין הרי ביוץ', מגליץ' ווולויאק במערב הוא רמת פיבה: רמה גלית של כרי דשא, סלעים ויערות, חצויה בקניונים עמוקים. מנדאינו יוצא גם שביל הליכה ארוך דרך שקרקה אל שרבן, ליום שלם של הליכה. המפה הרשמית מציינת שבנדאינו גרים היום כעשרה אנשים. אפשר לנוח כאן ולהתרענן, ומעל הכפר עומדת כנסיית יוחנן הקדוש, שנבנתה בשנת אלף תשע מאות עשרים ושבע. מכאן ועד סדלו הכביש עובר דרך יער, ואחר כך דרך כרי מרעה בלי גדר. ברמת פיבה אנשים התפרנסו תמיד מבעלי חיים. בקיץ העדרים נמצאים בקָטוּנִים, יישובי רועים עונתיים בהרים, וכבשים, פרות וסוסים עומדים לעתים קרובות על הכביש עצמו. האטו בזמן, חכו שיזוזו, ואל תצפרו להם מקרוב. כדאי לדעת גם את זה: הקליטה הסלולרית כאן באה והולכת. אם אתם צריכים עזרה, מספר החירום הוא אחת אחת שתיים. התקשרו מהמקום הראשון שבו יש קליטה, ואמרו כמה אתם רחוקים מהכפר הקרוב.

אתם עוברים דרך מילוגורה (Milogora), היער הצפוף שבין נדאינו לטרסה. ממש לפני הכפר, ליד הכביש, נמצאת כנסיית גאורגיוס הקדוש. טרסה (Trsa) היא כפר קטן בחצי הדרך של הטבעת: מאחוריכם כשלושים ותשעה קילומטרים, ועד ז'בליאק עוד כארבעים. המפה הרשמית ממליצה עליה למנוחה ולארוחה, ומי שאינו נוסע את הטבעת ביום אחד יכול גם לישון כאן. מטרסה יוצאים לטיולים רגליים, לרכיבה על אופני הרים ולרכיבה על סוסים. בטרסה אתם עולים על כביש אזורי. ימינה הוא יורד אל פלוז'ינה (Plužine) ואל אגם פיבה, כארבעה עשר קילומטרים. לאורך הדרך הזו יש נקודות תצפית מעל האגם, ובפלוז'ינה יש גם תחנת דלק. להלוך ושוב הקדישו לפחות שעה. התחנה הבאה במדריך הזה היא אחת מנקודות התצפית האלה, והיא רשות. הטבעת ממשיכה שמאלה, לכיוון פישצ'ה וז'בליאק. פלוז'ינה היא עיירה קטנה על שפת אגם פיבה, בגובה שש מאות שבעים וחמישה מטרים. כשבעה קילומטרים מהעיירה נמצא מנזר פיבה מהמאה השש עשרה. ההרים שממערב לכם שייכים לפארק הטבע פיבה. הוא נוסד בשנת אלפיים וחמש עשרה כפארק הטבע הראשון במונטנגרו, ושטחו שלוש מאות עשרים וחמישה קילומטרים רבועים. ביערותיו חיים דובים, חזירי בר, אילים ותרנגולי בר.

זו תוספת לטבעת, על הדרך מטרסה אל פלוז'ינה. ליד הכביש יש נקודת תצפית מעל אגם פיבה (Pivsko jezero); עצרו רק במפרצון. האגם מלאכותי. הוא נוצר בשנת אלף תשע מאות שבעים וחמש, כשסכר מרטיניה, שגובהו מאתיים ועשרים מטרים, סגר את קניון הפיבה. אורכו כארבעים וחמישה קילומטרים ועומקו עד מאה שמונים ושמונה מטרים. היישוב הישן של פלוז'ינה נשאר מתחת למים. מנזר פיבה מהמאה השש עשרה פורק והועבר, אבן אחר אבן, למקום חדש מעל האגם. ההרים שמעבר למים הם חלק מפארק הטבע פיבה. הפסגות הגבוהות ביותר הן ביוץ', בגובה אלפיים שלוש מאות תשעים ושבעה מטרים, מגליץ', אלפיים שלוש מאות שמונים ושישה, ווולויאק, אלפיים שלוש מאות שלושים ושישה מטרים. אם אתם ממשיכים לפלוז'ינה, למטה יש דלק, חנויות, ואת הכביש דרך קניון הפיבה לכיוון סכר מרטיניה. הכביש הזה נחצב בשנות השבעים של המאה הקודמת, בשביל תחנת הכוח ההידרואלקטרית. לאורך עשרים ושישה קילומטרים יש בו חמישים ושבע מנהרות קצרות, רובן ללא תאורה, לכן סעו בהן לאט ועם אורות דולקים. בשצ'פן פוליה, על הגבול עם בוסניה והרצגובינה, הפיבה נפגשת עם הטארה ויחד הן יוצרות את הדרינה. אם אתם חוזרים לטבעת, הסתובבו רק במפרצון שבו רואים היטב את הכביש לשני הכיוונים.

אתם יוצאים מהיער אל הרמה הפתוחה של פישצ'ה (Pišče). המבט כאן מגיע עד האופק, ובצפון־מערב, מעבר לרמת פיבה, עומדים ביוץ' ומגליץ'. לפי המפה הרשמית, בפישצ'ה גרים כעשרים אנשים. ליד הכביש נמצאת כנסיית יוחנן הקדוש, שנבנתה בימי שלטונו של המלך ניקולה. בקיץ כרי המרעה, המלאים בצמחי מרפא ובפרחים, הופכים למה שקוראים לו כאן ים של פרחים. תושבי האזור גידלו תמיד כבשים, ורמת פיבה ידועה בגבינת הכבשים ובקאימק, שמנת סמיכה ועשירה. בקיץ האנשים והעדרים שוהים בקטונים, בבקתות הפזורות על פני כרי המרעה. כל אזור דורמיטור הוא רמה רחבה בגובה של כאלף וחמש מאות מטרים. קניונים עמוקים חוצים אותה, והפסגות מתרוממות ממנה. זו בדיוק הסיבה שהטבעת היא כזו: קטעים ארוכים ושקטים לרוחב כרי המרעה, ואז ירידות פתאומיות אל הקניונים ועליות אל המעברים. מכאן הכביש פונה לאט מזרחה, חזרה לכיוון דורמיטור, ומתחיל לטפס. העיקולים כאן מתונים יותר מאשר בקניון, אבל הכביש עדיין צר. היזהרו מבעלי חיים ומרכבים שמגיעים מסדלו, כי נהגים רבים נוסעים את הטבעת בכיוון ההפוך. הרמה פתוחה וללא מחסה. אם מתקרבים סופת רעמים או ערפל, אל תישארו מחוץ לרכב. אם אתם צריכים הפסקה, בחרו מפרצון בקטע ישר, במקום שבו נהגים אחרים יראו אתכם בזמן.

כשהכביש מטפס, נפתח מימין מבט אל פירני דו (Pirni do), שם הנוף הופך לים של אבן. אחר כך אתם מגיעים לטודורוב דו (Todorov do), בגובה של כאלף ושמונה מאות מטרים. בקצה העמק מתרומם פרוטש (Prutaš), שגובהו אלפיים שלוש מאות תשעים ושלושה מטרים. מדרונותיו מפוספסים בשכבות סלע זקופות, כמו מוטות, שבשפה המקומית נקראים פרוּטוֹבי. השכבות האלה היו פעם קרקעית של ים מתקופת היורה. כששני לוחות טקטוניים התנגשו, קרקעית הים הורמה והפכה להרי הדינארידים, ולכן השכבות נראות כאן בבירור כזה. אבן הגיר שמתחתיכם מלאה חללים. בדורמיטור תועדו יותר משלוש מאות בורות ומערות, והבור בוויטרנה ברדה, שעומקו שמונה מאות תשעים ושבעה מטרים, נחשב לעמוק ביותר בבלקן. על ההר תועדו גם שבע מאות ארבעים ושמונה מעיינות. בטודורוב דו יש חניון שבו פקחי הפארק הלאומי גובים את דמי הכניסה. משם יוצא שביל הליכה אל פרוטש, באורך של כקילומטר ושבע מאות מטרים, עם יותר מחמש מאות מטרים של עלייה. הוא קצר אבל תלול, וצריך בשבילו נעליים טובות, מים ומזג אוויר נאה. מטודורוב דו ועד סדלו אתם נוסעים דרך העמק הגבוה ביותר בחלק הזה של הטבעת. מזג האוויר בהר אינו כמו בשאר המדינה, והוא משתנה מהר, לכן גם בקיץ החזיקו ברכב מעיל חם.

אתם נכנסים לדוברי דו (Dobri do), עמק רחב מתחת לצוקים הדרומיים של דורמיטור. לפניכם שולטת בקו האופק סדלנה גרדה (Sedlena greda), שגובהה אלפיים מאתיים עשרים ושבעה מטרים. בגלל צורתה קוראים לה גם אוכף האלים. בצפון מתרומם הרכס הראשי של ההר. הפסגה הגבוהה שלו, והנקודה הגבוהה ביותר בדורמיטור, היא בובוטוב קוק (Bobotov kuk), בגובה אלפיים חמש מאות עשרים ושלושה מטרים. באחד מהקרקסים של ההר, וליקה קאליצה, נמצא קרחון קטן בשם דבלי נמט, אחד הקרחונים הדרומיים ביותר באירופה. מהכביש לא רואים אותו, אבל הוא מסביר למה העמקים האלה כל כך רחבים ומעוגלים: הקרח עיצב אותם. ליד הכביש יש נקודת תצפית עם מסגרת לצילום. אם אתם עוצרים, החנו במפרצון ושימו לב לכלי רכב שמגיעים מהעיקול. איך קיבל דורמיטור את שמו, אין ודאות. הסבר אחד מייחס אותו למילים קלטיות שפירושן מים מן ההר. הסבר אחר קושר אותו למילה הלטינית דורמירה, לישון, ומתרגם אותו כהר שבו האלים ישנים. בפארק הלאומי גדלים יותר מאלף ושש מאות מיני צמחים. חיים כאן דובים חומים, זאבים, שועלים ואילים, והמדרונות התלולים הם ביתם של יעלי שמואה ושל ציפורים נדירות כמו עיט זהוב. אם אתם מבחינים ביעלים על הצוקים, צפו בהם מהרכב או מחניון, לא מהכביש.

אתם מגיעים למעבר סדלו (Sedlo), בגובה אלף תשע מאות ושבעה מטרים. סדלו פירושו אוכף. הוא מפריד בין שני עמקים גדולים, דוברי דו מאחוריכם ולומני דו לפניכם, וכאן עובר גם הגבול בין העיריות פלוז'ינה וז'בליאק. זו אחת מנקודות התצפית המתוירות ביותר בדורמיטור. המבט משתרע אל האגמים הסמוכים, אל הפסגה החרוטית של סטוז'ינה ואל שליימה. החנו רק בחניון המסודר. בדרך כלל יש כאן גם פקח של הפארק הלאומי, שאצלו משלמים על הכרטיס. מסדלו יוצאים שבילי הליכה לכיוון בובוטוב קוק, סדלנה גרדה ופסגות אחרות. הפארק הלאומי מדרג את השביל לסדלנה גרדה כבינוני, כשעה וחצי לכל כיוון. העלייה לבובוטוב קוק היא טיול הרים של יום שלם: צאו מוקדם, עם מים, בגדים חמים ומפה. כעשר דקות הליכה מסדלו יש גם ויה פרטה על אוביטה גרדה, רק למי שיש לו ציוד וניסיון. הפארק נוסד בשנת אלף תשע מאות חמישים ושתיים, ושטחו יותר משלושים ושניים אלף הקטאר. בגובה הזה יכול להיות קר גם באמצע הקיץ, וערפל יכול לכסות את הכביש תוך דקות. אם הוא יורד, סעו לאט. במונטנגרו האורות חובה גם ביום בכל מקרה. עד מרכז ז'בליאק נותרו עוד כחמישה עשר קילומטרים.

אתם יורדים דרך לומני דו (Lomni do). הכביש חצוב במדרונות התלולים של העמק ושל אוביטה גרדה, ומתחתיכם נמצא אגם ואלוביטו. לפניכם מתרוממת הפסגה הבודדה והחרוטית של סטוז'ינה (Stožina), סמלו של עמק פושצ'ניה. ממש מתחת לסטוז'ינה מתחיל שביל ההליכה המעגלי יֶזֶרו, שביל האגמים, באורך שישה קילומטרים ומאתיים מטרים. ההקפה נמשכת כשלוש שעות ועוברת ליד האגמים הקטנים של עמק פושצ'ניה. גרסה קצרה יותר, מסובה לוקבה עד אגם מודרו, ארוכה כארבעה קילומטרים והרבה פחות תובענית מהשבילים שיוצאים מסדלו. זו דרך טובה לסיים את היום, אם נשאר לכם כוח. החלק האחרון של הטבעת עובר בכביש הראשי משבניק לז'בליאק. המבט נפתח שוב אל הרכס, ובמרכזו סאבין קוק (Savin kuk), שגובהו אלפיים שלוש מאות ושלושה עשר מטרים. הרכבלים של אתר הסקי בסאבין קוק עולים עד אלפיים מאתיים ושלושה עשר מטרים, והמסלולים מתאימים לכל הרמות. בכביש הראשי התנועה מהירה יותר מאשר בטבעת. אחרי שעות על כביש צר, שימו לב למהירות ולעקיפות. בכניסה לז'בליאק יש תחנת דלק, אם המיכל כמעט ריק.