העיר העתיקה של קוטורטיול מ'שער הים' עד 'השער הצפוני'

ברוכים הבאים מול שער הים, הכניסה הראשית לקוטור העתיקה. השם מילולי לחלוטין. פעם הגיע הים כמעט עד השער עצמו, וספינות עגנו כאן, מול החומות. את השער כפי שאתם רואים אותו היום שיפצו הוונציאנים בשנת אלף חמש מאות וחמישים וחמש. קוטור היה אז עיר גבול של הרפובליקה הוונציאנית וחי בפחד מתמיד מפני התקפות עות'מאניות. הביטו מעל הקשת. שם עמד פעם האריה המכונף של סנט מרקוס, סמלה של ונציה. לאחר מלחמת העולם השנייה הוחלף בסמל יוגוסלביה. מתחתיו חרוטת תאריך: עשרים ואחד בנובמבר אלף תשע מאות ארבעים וארבע. באותו יום שוחרר קוטור. ליד התאריך חרוטה המשפט: של אחרים לא נרצה, שלנו לא ניתן. כשתיכנסו למעבר, הרימו את המבט. בנישת האבן יש תבליט מהמאה החמש עשרה. הוא מציג את מריה הקדושה עם ישו, ומשני צדדיה את סנט טריפון, פטרון העיר, ואת סנט ברנרד. התבליט קדום יותר מהשער עצמו. עברו דרך הקשת לאט ואל תעצרו באמצע המעבר, כי שם לרוב עמוס. מצד שני מחכה לכם כיכר הנשק.

זוהי כיכר הנשק, הכיכר הגדולה ביותר בתוך החומות. שמה ניתן לה בתקופה הוונציאנית, כאשר כאן תיקנו ואחסנו נשק. בניין הארסנל נמצא בחלק הצפוני של הכיכר. לפניו התכנסו ויצאו לדרך מגיני העיר. כך היה גם בשנת אלף חמש מאות שלושים ותשע, כשאל קוטור הפליגה ציו של האיידין ברברוסה. לאחר שלושה ימי לחימה נסוגה הציו. בארסנל הצטייד גם הגאלי של קוטור, סנט טריפון. עליו השתתפו אנשי קוטור, בפיקודו של הקפטן ג'ירולמו ביזאנטי, בקרב של לפנטו בשנת אלף חמש מאות שבעים ואחת. הבניין הארוך לאורך חומת העיר, עם המרפסת על קונסולות אבן, הוא ארמון השליט. הוא שימש כמושב של הפרובידורים הוונציאניים, מושלי העיר. לצדו, ממש ליד השער, עומד מגדל שומרי העיר. בפינה הצפונית מערבית של הכיכר עומד בניין שבו נמצא כיום מלון. הרשויות הצרפתיות שיפצו אותו בשנת אלף שמונה מאות ועשר לתיאטרון, אחד הראשונים באזור. לכן הוא נקרא עד היום תיאטרון נפוליאון. בחורף ובקיץ כיכר זו היא הבמה הראשית של קרנבלי קוטור. כעת הביטו מזרחה, מול שער הים, עד מגדל השעון.

לפניכם מגדל השעון העירוני, אחד מסמליה של Kotor. הוא נבנה בשנת אלף שש מאות ושתיים, בימי הפרובדיטור הוונציאני Antonio Grimaldi. על הסמל שמעל שער הכניסה חרוטים ראשי התיבות שלו ושנת הבנייה. הקירות עשויים מגושי אבן מסיביים עם שוליים שקועים. סגנון בנייה זה נקרא בּוּנְיָאטוֹ והיה אהוב מאוד בתקופת הרנסנס. הביטו במגדל מעט יותר, מקצה הכיכר. תבחינו שהוא אינו ישר לגמרי. ברעידות אדמה, ובמיוחד בזו שאירעה בחמישה עשר באפריל אלף תשע מאות שבעים ותשע, הוא נטה מערבה, לכיוון הים, בכעשרים סנטימטרים. היסודות חוזקו לאחר מכן כדי לעצור את ההטיה. מול המגדל עומדת פירמידת אבן, עמוד הקלון. מאמינים שבמקום זה עמד כבר בימי הביניים עמוד שאליו היו כופתים נידונים, לראווה לכל תושבי העיר. הפירמידה שלפניכם כיום היא משוחזרת. על החזית הפונה לשער היו פעם כמה כתובות לשבחו של הפרובדיטור. חלקן הוסרו על ידי השלטונות הוונציאניים עצמם, כדי שלא יווצר פולחן של יחידים. כעת פנו לרחוב שמימין למגדל, לאורך ארמון Bizanti, לכיוון Trg od brašna.

זוהי Trg od brašna, כיכר הקמח. היא קיבלה את שמה על שם מחסני הקמח שהיו כאן פעם. כיכרות Kotor נושאות לרוב שמות על שם מה שנמכר או נאחסן בהן. כך גם יש כיכר החלב, כיכר העץ וכיכר הסלט. המבנה היפה ביותר בכיכר הוא ארמון Pima. הוא נבנה לאחר רעידת האדמה ההרסנית של שנת אלף שש מאות שישים ושבע. שער הכניסה עם המרפסת בנוי ברוח הרנסנס, ואילו החלונות והמרפסת העליונה הם בסגנון הבארוק. ספרו את הקונסולות שמתחת למרפסת הארוכה. יש שתים עשרה. את המעקה יצרו נפחי Kotor. מעל השער הראשי נמצא סמל משפחת Pima, שני מלאכים מחזיקים בו משני צדדיו. הארמון ניזוק קשות גם ברעידת האדמה של שנת אלף תשע מאות שבעים ותשע ושוחזר לאחר מכן. ממול עומד ארמון Buća, ששופץ פעמים רבות. משפחת Buća העמידה במאה הארבע עשרה ובמאה החמש עשרה סוחרים, דיפלומטים ותיאולוגים. המפורסם שבהם הוא Nikola Buća, פרוטוֶסְטִיאַר, כלומר מנהל האוצר של הקיסר Dušan. על החזית חפשו את שרידי סמל המשפחה עם הצבעוני המסוגנן. המשיכו כמה עשרות מטרים לכיוון מזרח. הכיכר שלפני קתדרלת Sveti Tripun תיפתח לפניכם.

לפניכם קתדרלת Sveti Tripun, האנדרטה החשובה ביותר של Kotor מימי הביניים. Sveti Tripun הוא פטרון העיר. במקום זה כבר בשנת שמונה מאות ותשע הקים אזרח Kotor בשם Andrija Saracenis כנסייה קטנה יותר. בה נשמרו עצמות הקדוש, שהובאו מקונסטנטינופול. הקתדרלה הנוכחית נבנתה במשך עשורים ונחנכה בתשעה עשר ביוני אלף מאה שישים ושש. הביטו בחזית. בין שני מגדלי הפעמון ישנו קשת, ומעליו ורד חלון גדול. מגדלי הפעמון אינם מהמאה השתים עשרה. רעידת האדמה של שנת אלף שש מאות שישים ושבע הפילה חלק מהחזית, ולכן המגדלים שוחזרו בסוף המאה השבע עשרה בסגנון הבארוק. הקתדרלה ניזוקה קשות גם ברעידת האדמה של שנת אלף תשע מאות שבעים ותשע, ושיקומה נמשך שנים. אם תיכנסו, חפשו את הציבוריום מאבן מעל המזבח הראשי, מהמאה הארבע עשרה, ואת הפאלה הכסופה המוזהבת, יצירת צורפי Kotor. כן נשמרו חלקים מציורי פרסקו מהמאה הארבע עשרה. הכניסה בתשלום, ושעות הפתיחה בדקו במקום. בכל שלישי בפברואר חוגגת Kotor את Tripundan. אז מציגה Bokeljska mornarica את ריקוד המחול המסורתי שלה מול הקתדרלה. התחנה הבאה היא שערי הדרום. מהכיכר פנו דרומה.

הגעתם לשערי הדרום, המכונים גם Vrata od Gurdića. שמם ניתן להם על שם מעיין Gurdić, מקור מים שנמצא ממש ליד החומות. הביטו במים שמול החומה, מן הצד האחר של השער. בניגוד ל-Vrata od mora, כאן אין שער אחד. זהו מערכת של שלושה שערים שנבנו בתקופות שונות, האחד מאחורי השני. מי שהיה מפרץ את הראשון, נתקל בשני ואחר כך בשלישי. הביצור Gurdić המגן עליהם נבנה בסביבות שנת אלף ארבע מאות שבעים. השערים החיצוניים הם מהמאה השמונה עשרה, ומעל המים עבר פעם גשר נייד. כאן ניתן לראות היטב כיצד הוגנה Kotor. העיר שוכנת במשולש שבין הים במערב, נהר Škurda בצפון וגבעת Sveti Ivan התלולה במזרח. מצפון ומדרום, שם היו נתיבי הגישה היבשתיים היחידים, הוקמו שערים עם ביצורים. מהשער הזה עולות החומות לאורך הסלע, עד למבצר שבפסגה. במאה החמש עשרה ובמאה השש עשרה, כשהפכה Kotor לגבול מול האימפריה העות'מאנית, חוזקו שערים אלה פעמים רבות. כעת חזרו אל העיר. המוזיאון הימי נמצא כשלוש מאות מטרים צפונה.

זהו המוזיאון הימי של מונטנגרו, בארמון Grgurina. משפחת Grgurina עברה ל-Kotor מ-Koper שבאיסטריה, במחצית השנייה של המאה השבע עשרה. עסקו בספנות ובמסחר, צברו הון ונכנסו לאצולת Kotor. את הארמון הקים בתחילת המאה השמונה עשרה הקונטה Marko Grgurina. זוהי דוגמה לבארוק בשל: חזית סימטרית, מרפסות עם בלוסטרדות ושער כניסה מפואר. אבן הגזית והעיטורים הובאו מ-Korčula. במרפסת הארמון משולב סמל המשפחה עם עיזה. העיזה היא סמלה של Koper, ולכן הסמל הזכיר מאין הגיעה המשפחה. המוזיאון נוצר מאוסף האחוות Bokeljska mornarica, שנוסדה בסביבות שנת אלף שמונה מאות ושמונים. לציבור נפתח בשנת אלף תשע מאות. את כל הארמון קיבל לאחר מלחמת העולם השנייה. כיום הוא מציג את עברה הימי של Boka: דגמי ספינות, מפות ימיות ומכשירים, נשק ורהיטים מבתי האצולה. רעידת האדמה של שנת אלף תשע מאות שבעים ותשע פגעה קשות במבנה. המוזיאון נפתח מחדש לאחר חמש שנות שיקום. הביטו מול הכניסה: שם שני תותחים קטנים ועוגן. מזרקת Karampana נמצאת בכמה צעדים בלבד מכאן, מעבר לפינת הארמון.

מזרקה זו היא קראמפאנה. בעבר הייתה המקור היחיד למים מתוקים בעיר. לכן הגיעו לכאן תושבי קוטור מדי יום, עם כלים, כדי לשאוב מים. המזרקה בצורתה הנוכחית מקורה בתקופת הבארוק, מסוף המאה השבע עשרה או תחילת המאה השמונה עשרה. הביטו בגדר המזויפת סביבה. יצר אותה אחד מנפחי קוטור הרבים. שמו לא נשתמר. בזמן ההמתנה בתור, שוחחו האנשים. כאן הועברו חדשות והופצו סיפורי העיר. לכן הפכה קראמפאנה עבור תושבי קוטור לסמל רוח העיר, למה שידוע בעיר, מסופר ומועבר הלאה. עצרו לרגע והסתכלו סביבכם. אין כאן ארמונות גדולים. זהו קוטור של יום יום: סמטאות צרות, רבות ללא שם, כיכרות קטנות ובתים נשענים זה על זה. בקוטור אפילו קיים מעבר הנקרא «תן לי לעבור», כל כך הוא צר. קוטור נפגע לאורך הדורות פעמים רבות מרעידות אדמה, ולכן הרבה נבנה ושופץ מחדש. ובכל זאת, פריסת הרחובות נשארה ברובה מימי הביניים. התחנה הבאה היא כיכר גוספה אוד אנג׳לה, עם מוזיאון החתולים. לכו מערבה, כמאה מטר.

אתם עומדים בכיכר גוספה אוד אנג׳לה. השם ניתן לה על שם הכנסייה הבארוקית גוספה אוד אנג׳לה. תחת השלטון הצרפתי הוסבה הכנסייה למחסן, וכיום פועל בה קולנוע עירוני. מוזיאון החתולים נמצא בחדר שבו שכנה בעבר חדר האוכל של מנזר הקלריסות. חתולים תפגשו בקוטור בכל פינה: על מדרגות, חלונות וכיסאות בתי קפה. הם הפכו לסמל העיר ולמוטיב העיקרי של מזכרות. אך היזהרו מהסיפורים שתשמעו. אין עדות לכך שחתולים הצילו את קוטור ממגפה או שהאכילו את התושבים במהלך מצורים. מוזיאון החתולים, שנפתח בשנת אלפיים ושלוש עשרה, אומר בעצמו שמדובר באגדות בדויות. כאשר נפתח המוזיאון, החתולים עדיין לא היו סמל העיר. הם הפכו לכך רק מאוחר יותר, עם התיירים והמזכרות. במוזיאון נמצאת אוסף של ספרים עתיקים, גרפיקות, גלויות, עיתונים וחפצים אחרים עם מוטיב החתול, מהמאה השש עשרה ועד שנת אלף תשע מאות שבעים. לחתולים ברחוב אין בעלים, אך תושבים ועמותות דואגים להם. הם משאירים להם מים, אוכל וקופסאות קרטון לשינה. מתנדבים מסרסים ומטפלים בהם. עכשיו לכו צפון מזרחה, עד לכיכר סנטו לוקה.

בכיכר זו ניצבות שתי כנסיות אורתודוקסיות: כנסיית סנטו לוקה הקטנה וכנסיית סנטו ניקולה הגדולה מאחוריה. כנסיית סנטו לוקה היא מהעתיקות בקוטור. על פי הכתובת בחזית המערבית, הקים אותה בשנת אלף מאה תשעים וחמש מאורו קאצ׳אפראנגי עם אשתו בונה, בימי הז׳ופאן הגדול סטפן נמניה ובנו וּוּקאן. בה משתלבים סגנון רומנסקי וסגנון ביזנטי. תחת שלטון ונציה הייתה הכנסייה קתולית, ולאחר רעידת האדמה בשנת אלף שש מאות שישים ושבע ניתנה לאמונים האורתודוקסים. המזבח הקתולי נשאר, וכך הייתה בכנסייה במשך תקופה אחת שני מזבחות. רצפת הכנסייה עשויה מלוחות קבורה, שכן תושבי קוטור נקברו בכנסיות עד שנות השלושים של המאה העשרים. רעידות האדמה של קוטור עברו על סנטו לוקה ללא נזק משמעותי. כנסיית סנטו ניקולה נבנתה בין שנת אלף תשע מאות ושתיים לשנת אלף תשע מאות ותשע, במקום כנסייה ישנה יותר שנשרפה בשריפה. בחזית הראשית יש שני צריחים. בשל המצוקת של השטח, המזבח שלה אינו פונה מזרחה כמו ברוב הכנסיות האורתודוקסיות. המשיכו צפון מזרחה, עד לכנסיית סנטה מריה, ליד השער הצפוני.

זוהי כנסיית סנטה מריה, שתושבי קוטור קוראים לה קולג׳טה, ולעיתים קרובות גם כנסיית האשרה אוזאנה. הכנסייה הנוכחית הוקמה בשנת אלף מאתיים עשרים ואחת, במקום בזיליקה נוצרית קדומה מהמאה השישית. זוהי המבנה העתיק ביותר שנמצא בעיר. שרידי הבזיליקה נראים בסקריסטיה, מטר וחצי מתחת לרצפה הנוכחית. הצריח נוסף במאה השמונה עשרה. הביטו בדלתות הברונזה. התבליטים עליהן מציגים סצנות מחייה של האשרה אוזאנה מקוטור. היא נולדה בשנת אלף ארבע מאות תשעים ושלוש בשם יובאנה קוסיץ׳, למשפחה אורתודוקסית מהפנים. בילדותה הגיעה לקוטור, שם שירתה במשפחת האצולה בוצ׳ה. כאן עברה לקתוליות והחליטה לחיות כפרושה, כלואה בתא קטן ליד אחת מכנסיות קוטור. דרך חלון קטן הקשיבה למסה ושוחחה עם אנשים שהגיעו לבקש עצה. כאשר תקף ברברוסה את העיר בשנת אלף חמש מאות שלושים ותשע, ייחסו תושבי קוטור את הישועה לתפילותיה. היא נפטרה בשנת אלף חמש מאות שישים וחמש. גופה שמור כאן, בכנסיית סנטה מריה, מתחילת המאה התשע עשרה. היא הוכרזה כאשרה בשנת אלף תשע מאות שלושים וארבע. השער הצפוני נמצא מיד מאחורי הכנסייה.

אלה השערים הצפוניים, הידועים גם כשער הנהר. לפניהם זורמת נהר Škurda, שנשפכת כאן אל המפרץ. היא שימשה לעיר כחפיר טבעי. השערים נבנו בשנת אלף חמש מאות וארבעים, שנה אחת לאחר התקפתו של Hajrudin Barbarossa. הצי שלו תקף את Kotor באוגוסט אלף חמש מאות שלושים ותשע, והמגינים击退 אותו. הכתובות על השערים מנציחות את ההגנה ההיא. באותה שנה שבה נבנו השערים, נבנה גם ביצור Bembo, מערבית להם, לאורך הנהר. כיום מצוי בו בימת קיץ, שבה מתקיימים קונצרטים והצגות. צאו דרך השערים ועמדו על הגשר. התבוננו בחומות מצד הנהר. כאשר נכנסו לשימוש תותחים, חוזקו הקירות מבחוץ בכרכובים אלכסוניים. חלקי החומות ליד Škurda נמנים עם הוותיקים ביותר בעיר. כאן מסתיימת הטיול ברובע העתיק. לשער הים תגיעו תוך חמש דקות אם תלכו דרך העיר מערבה. אם ברצונכם לעלות על החומות, הכניסה קרובה, מזרחית לכנסיית סנטה מריה, לרגל ההר. בשנת אלפיים עשרים ושש כרטיס הכניסה עולה חמישה עשר יורו, ותושבי מונטנגרו נכנסים בחינם. עד למצודה בפסגה נדרש כשעה.

עצרו ליד כנסיית גבירתנו לבריאות. עברתם בערך שליש מן העלייה. הכנסייה נבנתה בשנת אלף חמש מאות ושמונה עשרה, כנדר לאחר אחת ממגפות הדבר שפקדו את Kotor. כינו אותה גם גבירתנו של המנוחה. בה התפללו חיילי מצוות המצודה העליונה. הפנו את מבטכם אל העיר. מכאן נראה צורתה המשולשת של Kotor: הים במערב, נהר Škurda בצפון והסלע במזרח. רואים גגות, פעמוניות הקתדרלה ונמל שבו עוגנות ספינות שייט. החומות מטפסות בצורת זיגזג, בעקבות הסלע. אורכן כארבעה וחצי קילומטר, גובהן מגיע בחלקים מסוימים עד עשרים מטר, ועוביין בין שניים לשישה עשר מטר. את הביצורים בנו כאן האילירים, ביזנטיון, ונציה ואוסטריה, אך את רוב החומות של היום הקימו הוונציאנים. Kotor נרשמה בשנת אלף תשע מאות שבעים ותשע ברשימת מורשת העולם של יונסקו. משנת אלפיים ושבע עשרה היא נמצאת גם ברשימה כחלק מהמערכות הביצוריות הוונציאניות. אם אתם עייפים, זהו מקום טוב לחזור ממנו. השביל להלן תלול יותר וכמעט ללא צל. המדרגות אינן שוות ומלוטשות, לכן היזהרו בירידה. עד למצודה נדרשים עוד כחצי שעה.

הגעתם למצודת סן ג׳ובאני, שתושבי Kotor קוראים לה San Đovani. אתם נמצאים בגובה של כמאתיים שישים מטר מעל פני הים. ראש ההר היה מבוצר כבר בתקופה האילירית, ובמאה השישית חידש את המצודה הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס. הצורה הנוכחית שלה עוצבה בעיקר על ידי הוונציאנים, והאוסטרים הוסיפו עליה גם הם. הביטו לאורך המפרץ. מתחתיכם הרובע העתיק, ומימינו, לאורך החוף, Dobrota. על החוף השני נמצאות Muo ומרחוק Prčanj. בשנת אלף תשע מאות שבעים ותשע פקד את חוף מונטנגרו רעידת אדמה הרסנית. Kotor נרשמה באותה שנה ברשימת מורשת העולם, ובשל הנזקים גם ברשימת המורשת המסוכנת. מרשימה זו הוסרה בשנת אלפיים ושלוש, לאחר שיקום העיר. המצודה ראתה גם מצור יוצא דופן. בתחילת שנת אלף שמונה מאות וארבע עשרה גררו חיילי ים בריטים תותחים אל עמדות מעל המצודה. החיל הצרפתי נכנע בחמישה בינואר. כאשר הצבא האוסטרי עזב בשנת אלף תשע מאות ושמונה עשרה, נותרה המצודה ריקה. נוחו ושתו מים. רדו לאט, באותו הדרך, שכן המדרגות חלקלקות במיוחד בירידה. תודה שעליתם איתנו.