העיר העתיקה של הרצג נובימהנמל ועד קאנלי קולה

אתם עומדים בשקוור, הנמל הקטן של העיר, בכניסה לעיר מכיוון הים. הדמות העשויה ברונזה, עם כתר וצלב, היא המלך טברטקו הראשון קוטרומניץ׳, המלך הבוסני שייסד את העיר. לפי לוח הזיכרון במגדל השעון, הוא הניח את יסודותיה במאי אלף שלוש מאות שמונים ושתיים וקרא לה סנט סטפן. הוא רצה נמל בכניסה למפרץ, וכפי שכתב בכתב הזכויות לדוברובניק, גם שוק למכירת מלח. המלח היה אז אחת הסחורות היקרות ביותר בחוף הזה. השם סנט סטפן לא נקלט. האנשים קראו לעיר נובי, כלומר החדשה, כי היא באמת הייתה חדשה, צעירה בהרבה מקוטור ומשאר ערי המפרץ. במאה החמש עשרה החזיק כאן את חצרו הדוכס סטיפן ווּקצ׳יץ׳ קוסצ׳ה, וכאן גם מת, באלף ארבע מאות שישים ושש. התואר שלו, הרצג, כלומר דוכס, נתן לעיר את שמה עד היום: הרצג נובי. לפניכם נפתחת הכניסה למפרץ קוטור, ומעל הנמל, על הסלע, מתנשא מבצר פורטה מארה. לשם אנחנו הולכים, אבל קודם הליכה קצרה לאורך הים.

זו טיילת פט דניצה, עמוד השדרה של הרצג נובי לאורך הים. ארגון התיירות מציין שאורכה כשישה קילומטרים, מאיגלו במערב ועד מליינה במזרח. ברובה היא עוברת בתוואי של מסילת רכבת צרה ישנה. הקו הגיע לזלניקה באלף תשע מאות ואחת, והרכבות יצאו מכאן לכיוון דוברובניק וסרייבו. הוא נסגר באלף תשע מאות שישים ושמונה. כשהמסילות פורקו, נשארה דרך ישרה לאורך הים, עם כמה מנהרות קצרות. השם פירושו חמש דניצות. הוא מנציח חמש נשים צעירות שכולן נקראו דניצה. הן היו ממפרץ קוטור, הצטרפו לפרטיזנים ונהרגו במלחמת העולם השנייה. אם תלכו מערבה, תגיעו לאיגלו. שם עומדת וילה גאלב, כלומר השחף, שנבנתה באלף תשע מאות שבעים ושש עבור יוסיפ ברוז טיטו. היום היא חלק ממכון איגלו. עכשיו הביטו למעלה. הסלע שמעליכם נושא את מבצר פורטה מארה. למרגלותיו יש מעיין, ומעליו לוח שיש עם שורות של המשורר אלקסה שנטיץ׳ על המפרץ. לפי ארגון התיירות, באלף שש מאות שמונים ושבע ייבש צבא הליגה הקדושה את המעיין הזה, כדי להשאיר את מגיני העיר בלי מים.

לפניכם פורטה מארה, באיטלקית מבצר הים. הוא שמר על הכניסה לעיר מכיוון הים. ארגון התיירות של הרצג נובי סבור שבדיוק כאן היה גרעין העיר שייסד טברטקו. המבצר נבנה ונבנה מחדש מהמאה הארבע עשרה ועד המאה השבע עשרה. השיפוץ הגדול ביותר נעשה בידי העות׳מאנים, ואז קיבל את גודלו הנוכחי. הוונציאנים שיקמו אותו במאה השבע עשרה ונתנו לו את השם שהוא נושא עד היום, ואת מראהו הנוכחי הוא חייב לאוסטרים, שבנו אותו מחדש באלף שמונה מאות שלושים ושלוש. מהתקופה העתיקה ביותר נותרו רק קטע חומה קצר בצד הדרום מזרחי וגרם מדרגות צר בצד המזרחי. בחלק העליון נמצא שער הים, עם שרידי ביצורים מהתקופה הבוסנית. בתוך החומות עובר מעבר מהחוף ועד ראש המבצר. מאז אלף תשע מאות חמישים ושתיים פועל כאן קולנוע קיץ באוויר הפתוח. כבר יותר משישים שנה מקרינים כאן סרטים תחת הכוכבים, והמבצר הוא גם אחד ממקומות פסטיבל הקולנוע. הכניסה בתשלום. בפנים מדרגות האבן תלולות. מהחומות רואים את הכניסה למפרץ, את נמל העיר ואת איגלו.

מנקודת התצפית הזו, הביטו למטה, אל הים. כאן עמדה המצודה, שכונתה גם מצאלונה, חצי הסהר. היא נבנתה ממש על קו החוף, כך שחומותיה הדרומיות עמדו בתוך הים. באלף שבע מאות ושתיים חיברו אותה הוונציאנים בחומה חזקה לעיר העליונה, וכך הקיפו בחומות את העיר כולה. רעידת האדמה של חמישה עשר באפריל אלף תשע מאות שבעים ותשע הייתה הרת אסון עבורה. המצודה קרסה אל הים, ושרידיה מונחים עד היום מתחתיכם. הכנסייה שלידכם קשורה לסוף השלטון העות׳מאני. אחרי שכבשו את העיר באלף שש מאות שמונים ושבע, בנו כאן הוונציאנים בשנה שלאחר מכן מנזר קפוצ׳ינים וכנסייה קטנה שהוקדשה למרים הבתולה. מאוחר יותר הוקדשה לפרנציסקוס הקדוש. מאז אלף תשע מאות שבעים ושש היא נושאת את שמו של לאופולד בוגדן מנדיץ׳ הקדוש. הוא נולד בהרצג נובי, חי את רוב חייו כנזיר קפוצ׳יני בפדובה, והאפיפיור יוחנן פאולוס השני הכריז עליו כקדוש באלף תשע מאות שמונים ושלוש.

זו הכיכר התחתונה של העיר, כיכר מיצ׳ו פבלוביץ׳. עומדת בה הכנסייה הקתולית של סנט ג׳רום, הקדוש הפטרון של העיר. הכנסייה הנוכחית נבנתה באלף שמונה מאות חמישים ושש. במאה השבע עשרה עמדה במקום הזה כנסיית קהילה ישנה יותר, שהוקדשה לאותו קדוש. היא נהרסה במאה התשע עשרה, והחדשה נבנתה גדולה ומרווחת יותר. בכנסייה שמורים ציורים של טריפו קוקוליה מפרסט, מחשובי ציירי הבארוק במפרץ. הכיכר הזו היא מקום טוב להיזכר במצור גדול. במשך כמאתיים שנה, מאלף ארבע מאות שמונים ושתיים, הייתה הרצג נובי תחת שלטון עות׳מאני. בספטמבר אלף שש מאות שמונים ושבע הגיע אל החומות צבא הליגה הקדושה, בפיקודו של המצביא הוונציאני ג׳ירולמו קורנרו. היו בו שכירי חרב ונציאנים, פלורנטינים, אבירי מלטה, מונטנגרים, הרצגובינים ומורדים מקומיים. כוחות התגבורת העות׳מאניים הובסו בסביבה, והעיר נפלה. הרצג נובי נשארה ונציאנית עד אלף שבע מאות תשעים ושבע. אחר כך התחלפו בה אוסטרים, רוסים וצרפתים, ואז שוב אוסטריה.

זהו סהאט קולה, מגדל השעון, שהמקומיים קוראים לו גם טורה. לפי ארגון התיירות, הוא נבנה באלף שש מאות שישים ושבע, בתקופת השלטון העות׳מאני, ואז היה השער הראשי של העיר. גובהו שישה עשר מטר. היום המגדל הוא סמל העיר ומופיע בסמל ובדגל שלה. פעם הראה השעון את זמני התפילות המוסלמיות היומיות. שעון העיר הישן פעל עד אלף תשע מאות תשעים וחמש, אז הוחלף בשעון חשמלי, מתנה מהעיר התאומה זמון. במעבר שבתוך המגדל עומד פסל של מרים, שמכונה המדונה השחורה. לפי האגדה, בזמן הקרבות של אלף שש מאות שמונים ושבע הסתתרו שלושה גברים מפרסט מאחורי עץ זית. כדור תותח פגע בעץ, הם שרדו ונדרו לגלף מדונה מהעץ החרוך. בשיקום שנעשה בשנת אלפיים ושלוש התברר שהפסל אכן עשוי מעץ זית. במעבר יש גם תבליט של המלך טברטקו, שהוצב באלף תשע מאות שמונים ושתיים לרגל שש מאות שנה לעיר. הטקסט, בכתב הבוסני העתיק, מצטט את כתב הזכויות שלו על ייסוד סנט סטפן.

אתם בכיכר ניקולה ג׳ורקוביץ׳. הסתובבו והביטו במגדל השעון מלמטה, עם המדרגות שעוברות דרכו אל העיר העתיקה. לפי העירייה, היתה כאן פעם תעלה, שמולאה במאה התשע עשרה, ואז נוצרה הכיכר. היום זה הסלון של העיר, עם בתי קפה והופעות, וכאן גם מקבלים את השנה החדשה. את הרצג נובי מכנים עיר המדרגות, ובפברואר עיר המימוזה. כשרוב אירופה מכוסה שלג, פורחת כאן המימוזה, עץ עם פרחים צהובים וריחניים שמכסה גנים ומדרונות. פסטיבל המימוזה מתקיים מאז אלף תשע מאות שישים ותשע, והוא מפסטיבלי התיירות הוותיקים ביותר במונטנגרו. ברחובות עוברים תהלוכות עם תזמורת כלי הנשיפה של העיר ומז׳ורטות, יש נשפי מסכות וקרנבל, ולאורך הטיילת מגישים דגים ויין. אם אתם כאן בפברואר, פשוט לכו אחרי המוזיקה. את התאריכים המדויקים תמצאו בדף הפסטיבל באתר Travel to Montenegro.

זו בלוויסטה, הכיכר העליונה של העיר. שמה הרשמי הוא כיכר הדוכס סטיפן, אבל כולם קוראים לה בלוויסטה, כלומר נוף יפה. מעל הכיכר שולטת הכנסייה האורתודוקסית של מיכאל המלאך. הבנייה החלה באלף שמונה מאות שמונים ושלוש. כמה אדריכלים עבדו עליה, את התוכנית הסופית חתם מילאן קרלובץ באלף תשע מאות וחמש, והכנסייה נחנכה באלף תשע מאות ואחת עשרה. תוכניתה בצורת צלב יווני, עם ארבע זרועות שוות, והיא בנויה מאבן מסותתת בעדינות מהאי קורצ׳ולה. החלל ביזנטי, ובעיטורים תזהו מוטיבים רומנסקיים, גותיים ואסלאמיים. מחיצת האיקונות עשויה שיש איטלקי לבן, מעשה ידיו של האמן בילינִיץ׳ מספליט, ואת האיקונות צייר צייר צ׳כי. עצי הדקל סביב הכנסייה בני כמאה שנה. בערב חג המולד האורתודוקסי שורפים מול הכנסייה את בול העץ של החג. מאחורי הכנסייה, במזרח, נמצא השער המזרחי של העיר. לפניו עומדת המזרקה העתיקה קרצ׳ה. לפי העירייה, שמה קשור למעיין שסיפק לעיר מים במשך מאות שנים.

זהו קאנלי קולה, בטורקית המגדל המדמם. את צורתו הנוכחית נתנו לו בנאים עות׳מאנים במאה השש עשרה, בנקודה הצפונית ביותר של העיר העתיקה, כשמונים וחמישה מטר מעל הים. האזכור הכתוב הראשון שלו הוא של הנוסע העות׳מאני אווליה צ׳לבי, באלף שש מאות שישים וארבע. את שמו קיבל בגלל בית הכלא, שבתקופה העות׳מאנית יצא לו שם נורא. הוא נבנה על יסודות של מבנה עתיק יותר, שעליו הכתובת פרו פאצ׳ה, למען השלום. בפנים השתמר בור מים, שהפך מאוחר יותר לתא כלא. על הקירות חרטו האסירים ציורים: ספינות משוטים, צלבים, תאריכים וסמלי אצולה. בשנות השישים של המאה העשרים הפך החלל הפנימי לבמת קיץ באוויר הפתוח עם כאלף מושבים, שיכולה להכיל עד אלף וחמש מאות איש. אחרי רעידת האדמה של אלף תשע מאות שבעים ותשע שוקמה שוב. היום מתקיימים כאן פסטיבל הקולנוע, הופעות וערבי פולקלור. הכניסה בתשלום. בפנים יש הרבה מדרגות ואבנים לא אחידות. מהחומות נשקפים העיר העתיקה כולה, פורטה מארה למטה ליד הים, ולמעלה על הגבעה מבצר שפניולה.

הגעתם לשפניולה, המבצר שעל גבעת באיר, כמאה ושבעים מטר מעל הים. במסמכים ישנים הוא נקרא העיר העליונה, ואת שמו של היום, הספרדייה, נתנו לו המקומיים. ביוני אלף חמש מאות שלושים ושמונה כבש הצי של האדמירל אנדריאה דוריה את העיר, והספרדים התחילו לבנות כאן מבצר. הם שלטו רק שנה אחת. באלף חמש מאות שלושים ותשע השיב האדמירל העות׳מאני חיר א-דין ברברוסה את העיר אחרי מצור קשה. העות׳מאנים בנו את המבצר מחדש בין אלף חמש מאות שלושים ותשע לאלף חמש מאות ארבעים ושמונה. כתובת מעל הכניסה הזכירה את הבונה והסתיימה במילים: הו, כמה יפה את, מבנה נפלא. למבצר ארבעה מעוזים עגולים בפינות. בצד המערבי יש שרידי בנייה עות׳מאנית וחלקים ממסגד. הוונציאנים הוסיפו חומה גדולה בצורת חצי עיגול וחצר פנימית, והאוסטרים בנו מבנים חדשים ליד המבצר. במלחמת העולם השנייה שימש כבית כלא. הכניסה חופשית, אבל בפנים אין שבילים מסודרים והקרקע לא אחידה. הנוף משתרע על העיר כולה, קאנלי קולה, פורטה מארה והכניסה למפרץ.

ברוכים הבאים למנזר סאבינה, כשני קילומטרים מזרחית לעיר העתיקה. במנזר האורתודוקסי הזה שלוש כנסיות, מוקפות ברושים ואורן צנובר בן יותר ממאתיים שנה. הכנסייה הקטנה של שנת מרים היא העתיקה ביותר. כתובת מאלף שמונה מאות שלושים ואחת מציינת את שנת אלף ושלושים כשנת בנייתה, אבל המומחים מתארכים אותה לפי הסגנון לתקופת משפחת קוסצ׳ה. בתוכה התגלו ציורי הקיר העתיקים ביותר באזור, מאמצע המאה החמש עשרה, שמיוחסים לצייר מקוטור לובְרו דוֹבּריצ׳ביץ׳. את הכנסייה הגדולה של שנת מרים בנה בין אלף שבע מאות שבעים ושבע לאלף שבע מאות תשעים ותשע האמן ניקולה פורטיץ׳ מקורצ׳ולה. את מחיצת האיקונות יצרו באלף שבע מאות תשעים וחמש סימאון לזוביץ׳ ובנו אלקסייה. על הגבעה שמעליה עומדת הכנסייה הקטנה של סבה הקדוש, שלפי המסורת היא מהמאה השלוש עשרה. על שמה נקרא המנזר. באוצר המנזר שמורים צלב הבדולח של סבה הקדוש מהמאה השלוש עשרה ואיקונת מרים של סאבינה, שהמאמינים רואים בה איקונה מחוללת ניסים. זו קהילה חיה. יש לכסות כתפיים וברכיים, ובכנסייה מדברים בשקט.